ציור עם חול

לפני זמן.. ישבנו בערימה על הספה בגוון הזית, אני ושלושת ה׳א׳לפים (בני אחד עשרה עד ארבע), הסתכלנו באייפד בקובץ ציורים שלי, מלפני מספר שנים. אין כמו לשמוע מהילדים על תמונה, על הדהודה אצלם, על הסיפור שלה, על המעניין, על יופי, על מלהיב, על אדיש, על.. לקראת הסוף, עם התלהבות גוברת, הם שואלים ׳שמת את הציורים בפייסבוק?׳ ׳מעטים..׳ עניתי, לא יודעת מהיכן זה הגיע והוספתי ׳למה?.. ׳אם תשימי אותם כל תמונה תקבל לייק!.. בטח כולם יסמנו לייק!!׳ זהו, זהו העולם המצוי כל כך טבעי בעיניהם של הילדים היום (גם האנתרופוסופיים..).

טוב, עודדתי ואני מביאה למרחב הגלוי כמה עבודות. הלו ׳א׳לפים יקירי מה אתם אומרים?

טוב, אני לא מחשיבה את עצמי כ׳ציירת׳. אולי אולי ׳יוצרת׳, יותר בטוח ׳משחקת׳. אני משחקת ומעזה עם חומר, צבע, מרקם, צורה, תנועה, תהליך, הגות, רעיון, לא נודע, נודע... תוצר מוזמן, מזמן.. מקום של סקרנות, התנסות, המצאה, ביטוי, השלמה.. לעיתים אהבה.

אינני מגיעה מהזרם העיקרי, המשכיל בתולדות האומנות, בגלריית אסכולות הציירים והציורים שנעשו עד היום. לא תרגלתי בדרך הסלולה, רישום, פרספקטיבה, ועוד. התחלתי לפני שנים ספורות, מהמקום האינטואיטיבי, המחפש, המתנסה, האוטודידקטי, שכנראה טבוע בי משחר ילדותי.. שנים מצאה היצירתיות את ביטויה בעיקר בתחומי הקריירה, עתה אולי יצאה לדרור משיכה (תרתי משמע..) לביטוי נוסף.

אני מביאה כאן עבודות ממחצית השנה האחרונה, מתוך התערוכה שהתקיימה בסטודיו של יואל שמוקלר במרץ האחרון.

מהדברים שמייחדים את העבודות כאן הוא שימוש בחול ים. לעומת יישום במשטחים גדולים ובצבע בעבר, העבודות כאן מינימליסטיות, בעיקר בשחור לבן, על נייר וקרטון.

את חול הים מצאתי די בתחילת הדרך, כאשר חיפשתי ליצור מרקם, להגדיל את המט, להוסיף את העומק.. ליצור מפגש תנועה וחומר מצעי.. משלי.. כך מתוך חיפוש ואי ידיעה, יצרתי לעצמי את החומר. עדיין מתנסה ונפעמת למתגלה בשימוש בו.

יישום נוסף הוא אדמת מדבר על מספר גוונים, במדיום על קרטון או נייר. הבחירה באדמה החלה בחיפושים אחר פיגמנטים טבעיים. באדמה מצאתי חיבור מעניין עבורי מעבר לחומר. המינימליסטיות ממשיכה גם לכאן.. בליבה, ראשוניות, חיפוש והתנסות, לעיתים גילוי.

1.5.13

 נוף בשחור לבן - עם חול ים על נייר וקרטון

אדמה - עם אדמת מדבר על נייר